האם חיילים מתגייסים קשוחים או הופכיים לכאלה בתהליך ההכשרה או שבעצם מדובר הטיית השורדים (רק מי שלא מודח ממשיך בשירות)? מחקר חדש אשר התפרסם ניסה להעריך האם תוכנית התערבות לשיפור ה-"קשיחות המנטלית" גם תעזור בשיפור ביצועי חיילים בפועל. בכדי לקרוא היכנסו לכתבה.
הסיפור האישי
השאלה האם אנשים נולדים קשוחים או שהם נהפכים לכאלה בעקבות מסע החיים שלהם העסיקה אותי בתור ילד המתאמן במטרה להתגייס לסיירת בצבא. בהכנות לצבא ובמיונים לסיירת ניתן להבחין כי בזמן אתגרים הדורשים דווקא יותר "כוח סבל" ופחות מאמץ פיזי משמעותי מחליטים רבים כי אין הם יכולים עוד ומוותרים\פורשים ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי מה מבדיל בין מי שמחליט לפרוש לחברו שממשיך למרות הקושי?
כשעסקתי בהכנה לצבא של מועמדים לשירות הביטחון לא פעם ראיתי ילדים שעשה רושם כי פשוט לא מצליחים לפתח את אותו "רעל" אשר מאמינים שלוחמים צריכים, יכולת שנטען כי תעזור להם בגיבושים ובמסלול ההכשרות בצבא (ויתכן גם בחיים עצמם). אומנם מדובר בסיפור ותצפית אישיים ולא במחקר מנוהל היטב, אך אני נוטה לחשוב כי רוב האנשים יכולים להבין אינטואיטיבית ולהסכים כי קיים מרכיב כלשהו באדם המאפשר לו התמודדות מוצלחת יותר עם מאמץ וסבל בהשוואה לחברו, גם אם לא ניתן לשים את האצבע על מה בדיוק אותה היכולת.
קשיחות, תכונה מולדת או נרכשת?
לפני שנתחיל לדון במחקר אשר שם לעצמו למטרה לבחון השפעה של התערבות לשיפור הקשיחות-המנטלית יש צורך בהבנה של הבסיס לעיסוק בנושא זה ונתחיל מלהסביר דווקא את הרקע ההיסטורי של הדיון סביב Nature versus Nurture.
הדיון בשאלה האם כל אדם בהכרח מסוגל להגיע לדרגות ביצוע גבוהות הוא ארוך והיסטורי ומתחבט בסוגיה האם כישרון\יכולת של אדם הוא מולד (גנטי) או נרכש (התנהגותי). השיח בנושא מתנהל כבר מתקופת יוון העתיקה כאשר אפילו במזרח התייחס אליו הפילוסוף הסיני קונפוציוס. דיון זה התבסס רוב השנים על שיח פילוסופי ולא ממצאים אמפיריים והתנהל בצורה דיכוטומית, מה שהוביל ליצירה של שני מחנות אשר טענו לבלעדיות בנוגע לחשיבות ההורשה או ההתנהגות.
לפני יותר מ-150 שנה, פירסם המדען הבריטי סר פרנסיס גלטון את ספרו "Hereditary Genius" בו טען כי אדם נולד "מומחה" והעדות לכך (לטענתו) היא התצפית כי ילדים להורים בעלי מומחיות גבוהה בתחום כלשהו (מוסיקה, ספרות, מדעים וכו) נוטים להפוך גם הם מומחים בעצמם. מהצד השני, ג'ון ווטסון שנחשב לאבי הגישה ה-"ביהביוריסטית" טען בשנות ה-30 של המאה ה-20 כי הוא מסוגל לקחת כל ילד אקראי ולאמן אותו עד כדי רמת מומחה בכל תחום שלא יהיה וללא קשר לרמת ה-"כישרון" שלו.
באופן די מפתיע פיצוח הגנום האנושי והתקדמות ההבנה המדעית בנוגע להורשה שלכאורה אמורים היו להכריע בסוגיה דווקא סיבכו את הדיון אף יותר, כאשר התגלו מנגנונים "אפיגנטיים" בהם הסביבה משפיעה על התנהגות שבתורה משפיעה על ביטוי גנים מסויימים, מה שהוביל את הדיון המחנאי סוף סוף הרחק מדיון של שחור-ולבן ואפשר חקירה מדעית יותר של התחום.
אך בעוד הדיון סביב שאלת הכישרון עוסק פעמים רבות בביצועים גופניים, ישנה משמעות גדולה לשאלה האם גם יכולות נפשיות הן מרכיב אשר האדם נולד איתו או שהוא רוכש אותן בעקבות נסיבות חייו. אחת מאותן יכולות היא "קשיחות-מנטלית" (Mental Toughness) שעשויה לא פעם להיות מבולבלת עם "חוסן-נפשי" (Resilience). הראשונה בגדול מתמקדת בחיובי במקום לנסות להתגונן כנגד גורמים שליליים ואילו השנייה מוגדרת כ-"היכולת להשיג מטרה-אישית תוך התגברות על מגוון רחב של גורמי סטרס שונים".
צבא, חיילים וקשיחות מנטלית
לפי הגדרות הנ"ל, ניתן להבין מדוע עשויים רבים להניח כי יש לקשיחות-מנטלית חשיבות מבחינת שירות צבאי. חיילים נדרשים לעמוד במשימות מאתגרות ומגוונות המתבצעות תחת תנאי לחץ גבוהים, עם הרבה אי-ודאות ולא פעם אף מתלווים אליהן מאמצים פיזיים משמעותיים המתבצעים בתנאי מזג-אוויר קיצוניים שמובילים לקושי-נפשי רב עקב הצורך להשלים את המשימה בביטחון ובמהירות.
קשיחות-מנטלית נחקרה כבר בהקשרים צבאיים אך רוב המחקר הינו תצפיתי, מתבסס על כוחות מיוחדים ואין בחינה של הקשיחות המנטלית במהלך ההכשרה, קשה להסיק מעבודות אלו מסקנות קשיחות (pun intended) בנוגע לחשיבות היכולת בהקשרה הצבאי, למרות כי מחקרים עם שיטות מחקר קפדניות יותר העלו כי יתכן ולקשיחות-מנטלית קיים יתרון בהקשר של כוחות מיוחדים. יחד עם זאת, צריך לקחת בחשבון שמי שהעביר את ההתערבות היו חוקרים ולא מפקדי-הכשרה ולכן לא ניתן לשלול השפעה של הטיות כגון אפקט הצופה – יתכן והנבדקים חשו כי צופים בהם ועליהם לשנות את התנהגותם בהתאם למה שהאמינו כי מצופה מהם.
בנוסף, מחקרי עבר בחנו השפעה של התערבויות שונות (Mental skill training , Mindfulness) בנפרד, אך לא התקיימה התערבות אשר בחנה שילוב של שתיהן ביחד בהקשר של טירונות או הכשרה בסיסית, כאשר לרוב מעבירים את ההתערבות החוקרים עצמם או פסיכולוגים.
המחקר
המחקר נערך במהלך הטירונית הבסיסית של חיל הים (Navy) אשר ארכה שמונה שבועות שלאחריהן הועברו הנבדקים למחלקות אליהן "הוצמדו" מחלקות שעברו הליך הכשרה רגיל בכדי לשמש כקבוצת ביקורת. מטרתו הייתה לבחון את ההשפעה של תוכנית לשיפור קשיחות מנטלית המועברת על ידי מפקדי ההכשרה על מדידות שונות בהליך ההכשרה כמו מבחני כושר, תפקוד מבצעי וסיום ההכשרה בזמן.
הנבדקים הוקצאו אקראית לקבוצת ההתערבות וביקורת (הכשרה רגילה) כאשר בכדי לייצר סמיות נאמר לקבוצת ההתערבות כי הליך ההכשרה שיעברו הוא סטנדרטי. כמו כן, התבקשו הנבדקים (אבל לא חוייבו) למלא שלושה שאלונים שונים, שניים הקשורים להערכה של היבטים של קשיחות-מנטלית (MTQ48 ו-PSS) ושאלון הערכה של מפקדם.
קבוצת הביקורת קיבלה 10 דק' בתום יום ההכשרה בהן נאסר עליהם לעסוק בפעילות כלשהי הקשורה לתהליך ההכשרה (ניקיונות, קריאה וכו) והמפקדים התבקשו להימנע מלתת משימות כלשהן בזמן זה והנבדקים הצטרכו להיות בשקט ולא הכיוונו אותם על מה לחשוב או במה לעסוק.
בעקבות המבנה הלוגיסטי של הצבא, נאלצו החוקרים להעביר בעצם שלושה מחקרים שונים אשר בכל אחד מהם נבדקה קבוצה אחרת של חיילים והתבצע ניתוח מחדש של התוצאות. סה"כ שלושת מחקרי פיילוט כללו במצטבר למעלה מ-800 נבדקים בחלוקה כמעט שווה בין זרועות ההתערבות והביקורת.
ממצאים וסיכום
לפי תוצאות מחקר זה, עושה רושם כי יתכן והתערבות לשיפור הקשיחות המנטלית גם משפיעה לחיוב על שיעור-המסיימים בזמן של ההכשרה, אך קשה עדיין לשים את האצבע על מה בדיוק ההתערבות משפרת, האם הקשיחות המנטלית היא העיקר או שאולי היא משפיעה בעיקר על המוטיבציה והנכונות של המגוייסים להשקיע יותר מאמץ?
לא מדובר בהתעקשות סתמית שלי – מחקרי עבר כבר העלו קשר בין מוטיבציה של נבדקים והרווח שלהם מהתערבויות – הנבדקים שהיו בעלי מוטיבציה נמוכה הציגו תוצאות דומות לאלו של קבוצת הביקורת. בהמשך לכך, ניתוח ממצאי המחקר העלה כי אכן נצפתה עליה במוטיבציה בקרב קבוצת ההתערבות אך לא נערך ניתוח משנה בו השינוי במוטיבציה נבחן כגורם המתווך את היכולת לסיים את ההכשרה בזמן. בנוסף, לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות מבחינת ביצועים פיזיים ודווקא קבוצת הביקורת השיגה תוצאות טובות יותר במבחני התפקוד המבצעי.
מבחינת מבנה המחקר ישנם כמה אתגרים, לא ניתן היה לבצע סמיות כפולה מכיוון ומפקדי–ההכשרה היו מודעים לכך שהם חלק מזרוע ההתערבות, מה שעשוי לפגוע באמינות התוצאות. כמו כן, לא דווח האם הנבדקים היו מודעים להקצאה אותם קיבלו ויתכן למשל ששמעו מהמפקדים או מחיילים אחרים כי הם עוברים תהליך הכשרה שונה עקב מחקר. כמו כן, ניתנה למפקדי ההכשרה האפשרות להורות על ביצוע של תרגול כזה או אחר מתי שנראה להם כמתאים (למשל, לפני תרגול מלחיץ במיוחד) ואין דיווח על מס' הפעמים בפועל שהמדריכים ניצלו אפשרות זאת ולכן קיים קושי להגיד שנוצרה כאן השוואה זהה בין המחקרים השונים של זרוע ההתערבות.
זאת ועוד, בצבא האמריקאי השירות הוא התנדבותי וישנם רקעים אתניים מגוונים, זה בא לידי ביטוי בשיעורים שונים של רקע-אתני בקרב המתנדבים בכל אחד מהמחקרים אשר נערכו, ומתווסף לכך שאין החוקרים מציגים מידע מספיק מקיף הנוגע להתפלגות הנבדקים ויתכן שיש הבדלים במאפיינים בין ההתערבויות השונות. זה גם עשוי להסביר מדוע תוצאות המחקר הראשון לא הצליחו לעבור שחזור במחקרים מס' 2 ו-3, יתכן כי לשונות במאפייני הנבדקים עשויה להיות קשר לתוצאות הסופיות. למשל, האם הנבדקים התגייסו ישר אחרי התיכון או לאחר זמן רב יותר, והיה מעניין לראות התייחסות לכך מצד החוקרים.
בנוסף, לא התפרסמה בקרה לגבי איכות ההתערבות אותה העבירו המדריכים, יתכן שבכלל לא היו מוצלחים או מדויקים בלהעביר אותה או חלקים ממנה ואם כך הדבר, כיצד אנחנו יכולים לדעת האם באמת ההתערבות הייתה מוצלחת או לא? כמו כן, יתכן שהבדלים ברמות המוטיבציה והנכונות של המדריכים להעביר את ההתערבות קשורים גם הם לאיכות ההדרכה והתוצאות הסופיות של הטירונים שלהם, הייתי שמח אם מחקרים עתידיים יוכלו להעריך מידע חשוב זה.
ואולי החשוב ביותר מהכל, החוקרים לא בחנו או לא ראו נכון לדווח כמה מהנבדקים בקבוצת ההתערבות אכן דיווחו כי הם משתמשים במיומנויות אשר למדו בפועל, יתכן כי אין הם השתמשו בהם כלל וההבדלים אשר לכאורה נמצאו הם פשוט מקריות סטטיסטית. חשוב שמחקרי עתיד יקחו זאת בחשבון.
לצד מגבלות יש גם יתרונות, המעניין במחקר זה שקבוצת הנבדקים אינה מייצגת קבוצת עילית (למרות כי בארה"ב הצבא הוא התנדבותי) אלא חיילים "רגילים" ושאת ההתערבות העבירו מפקדי הטירונות (ולא החוקרים) אשר עברו הכשרה קצרה ע"י פסיכולוג, מה שמעלה את התוקף של הממצאים ואת הסבירות כי ניתן יהיה לתרגם אותם גם בתנאי מציאות בהכשרה הצבאית שמי שאחראי על אימון הטירונים בפועל הוא מפקד הכשרה. יחד עם זאת, בהחלט יתכן שיתרון זה הוא גם חיסרון – איכות איסוף הנתונים עשויה להיפגע כאשר היא מתנהלת על ידי אנשים שלא מנוסים בכך.
בהנחה וממצאי מחקר זה הם אכן לא אקראיים, עשוי להיות טמון בהם גם יתרון כספי לא מבוטל. החוקרים מעריכים כי התערבות שכזאת יכולה להוביל לחיסכון כספי הקשור למחיר של כל יום הכשרה עבור טירונים. בכך שהטירונים יסיימו בזמן את הכשרתם, חיסכון זה עשוי להגיע עד לכ-4 מיליון דולרים לשנה.
וכמובן שעולה שאלה האם קיים אפקט מתמשך וארוך-טווח או שיש צורך בהתערבות רצופה \ אחת לתקופה בכדי לשמר את היכולות שלכאורה נרכשו (ולא נבדק האם באמת הושגו..). שאלה חשובה נוספת אשר נותרה לא פתורה היא טיב הקשר שבין קשיחות-מנטלית לביצועים גופניים בקרב חיילים וכמובן מה הכיווניות שלה – האם היא מאפשרת ביצועים גבוהים יותר או שכושר גבוה מוביל בהכרח גם לקשיחות-מנטלית גבוהה? מחקרים עתידיים יצטרכו לנסות ולענות גם על כך.
אז האם ניתן לשפר קשיחות מנטלית? התשובה לפי מחקר זה היא שבהחלט אפשרי, לפחות לפי כלי המדידה בהם השתמשו החוקרים עושה רושם כי קבוצות ההתערבות אכן שיפרו את הדיווח העצמי בשאלוני המחקר, האם בפועל יש מעל לספק סביר ביטחון כי יש לכך ערך מבחינה תפקודית כלשהי? התשובה היא שלא ברור בכלל.
אשד לין - מדעי הריצה, הכושר, בריאות ומחקר 